רייביץ שוכנת בין חלם לקרסניסטב. בתחילת המאה העשרים חיו בה מאות אחדות של משפחות יהודיות. הנוצרים גרו בשולי העיירה. הייתה זו עיירה קטנה, הרחובות לא היו מרוצפים ובחורף התושבים בוססו בבוץ עמוק. התחבורה התנהלה באמצעות סוס רתום לעגלה ששימש לנסיעה לחלם. תאורה חשמלית ומערכות מים וביוב עדיין לא היו בנמצא. פנסי נפט שימשו לתאורה, והמים הובאו מן הבארות שבכיכר השוק. שתי בארות היו במרכז העיירה ועליהן משאבות.

בימים קרים, כשהמשאבות קפאו ולא ניתן היה לשאוב מים, ביקעו את הקרח בנחל שליד ביתו של יוּצ'ה ודרך החור ניתן היה לשאוב מים ומשם היו מובילים את המים בדליים. הנהר שימש גם מקום לרחצה וכביסה ולעיתים גם מקום לשטיפת כלים.

מלבד הנחל של יוּצ'ה היו נהרות נוספים בקרבת רייביץ והרבה יערות הקיפו את העיירה, ביניהם יער רישְוֵור ויער קְשילוֹבֵר.

ברייביץ התקיימו ירידים פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי. בימים אלה האיכרים מכפרי הסביבה הביאו את תוצרתם החקלאית למכירה. בכסף שהרוויחו קנו מהיהודים מצרכים שונים: מלח, גפרורים, בגדים, כובעים ועוד.

רייביץ הייתה עיירה ענייה ביותר, התושבים חיו בתנאי דוחק ומצוק, דבר שהשפיע כמובן גם על בריאותם. רופא לא היה במקום. המזון היה דל באיכות ובכמות. בגדים ונעלים נחשבו מותרות. רבים מהיהודים היו בעלי מלאכה: חייטים, סנדלרים, נגרים, כובענים וכו'.

בשנת 1923 נחנך בית כנסת בעיירה, במקום בית הכנסת שנהרס במלחמת העולם הראשונה.

בית ספר היה קיים בעיירה והוא עומד על תילו עד היום.

מחוץ לעיירה עומד ביתו רחב הידיים של האציל בּודְנֵר, שהיה בעל אחוזה ובעליהם של נכסים נוספים. ביתו היה מפואר ביותר. הוא העסיק עובדים רבים וגם יהודים ביניהם, ויחסו אליהם היה טוב

                                                                                      מתוך הספר "מרייביץ עד ירושלים" – דובה בוכשטיין

    בלה (בוכשטיין) דקס ואחיה ליד אחת המשאבות במרכז העיירה

המצבה של חנה-שיינדל ברייביץ  (צולמה ב 1930) כמובן שלמצבה זו אין זכר כיום.

המצבה שהוקמה משברי המצבות שנמצאו בשטח בית הקברות

הגדר והשער החדשים לבית הקברות

בלה מעניקה למר קלינובסקי, את הספר "מרייביץ לירושלים" שנכתב ע"י אימה - דובה.

ביום ג'' 19.8.2003 הגיעה לרייביץ, קבוצת מטיילים, יוצאי העיר או דור שני ליוצאי העיר. הטיול אורגן ע"י טובה וקס, יו"ר ארגון יוצאי רייביץ, בתו של ירוחם וקס שהיה יו"ר ארגון יוצאי רייביץ לפניה.

בבית העירייה של רייביץ קיבלו את פנינו סגן ראש העיר וצוותו. בנאומו הוא ציין שהוא שמח לארח אותנו.

אחרי קבלת הפנים נסענו לראות את בית אחוזתו של בודנר שגם בימינו אלה עושה רושם רב, זהו בית רחב ידיים בן שתי קומות מוקף שטחי דשא וחורשות. בדרכנו לשם חלפנו על פני בית הספר שבו למדו הורינו לפני מלחמת העולם השנייה ועדיין נשאר עומד על תילו.

מכאן שמנו פעמינו אל בית הקברות שהוא סיבת ביקורנו ברייביץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה לא נשארה מצבה שלמה אחת בבית הקברות; מה שלא נהרס במהלך המלחמה, נהרס מאוחר יותר ע"י תושבי המקום שהשתמשו באבני המצבה לריצוף המדרכות. שטח בית הקברות כולו הפך לאתר פסולת.

שיקום בית הקברות החל בדרך מקרה. שרה ראב לבית אורנבוים, שהיא יוצאת רייביץ פנתה לעיריית רייביץ על-מנת להשיג אישורים ותעודות מסוימות. (בנה, שמעון ראב ומשפחתו השתתפו בטיול). שם בארכיון של רייביץ עובדת אישה בשם גב' קלינובסקי, שבעלה מתעניין בתולדות העיירה ומתכוון לכתוב ספר על הנושא. מר קלינובסקי קיבל על עצמו לדאוג להקמת מצבה וגדר. הכספים למצבה נתרמו ע"י יוצאי רייביץ בארץ ובחו"ל. הכספים עבור הגדר נתרמו ע"י משפחת פכטר המתגוררת בבולטימור ארה"ב.

בבית הקברות ערכנו טכס גילוי מצבה וחנוכת הגדר מסביב.

המצבה מורכבת משברי מצבות שנמצאו בשטח בית הקברות, בתחתית המצבה נקבע לוח שהובא מישראל ע"י טובה וקס ועליו כתובת בעברית אנגלית ובפולנית: "לזכר קדושי רייביץ שנספו בשואה".

על שער הגדר של בית הקברות קבענו לוח שאף הוא הובא מהארץ ובו כתוב בעברית אנגלית ופולנית: "בית הקברות היהודי".

הטכס היה מרשים ומרגש. נכחו בו רבים מתושבי המקום וכמובן סגן ראש העיר ועובדיו. במהלך הטכס הענקתי למר קלינובסקי עותק מהספר "מרייביץ עד ירושלים" שנכתב ע"י אימי, דובה בוכשטיין.

לאחר הטכס עשינו סיור בעיירה, הסתובבנו בה ברגל, וחלק מאיתנו זיהה את הבתים שבהם גרו הוריהם.

ראינו את שתי המשאבות שהיו חלק כל-כך מרכזי בחיי התושבים, ועברנו לא רחוק מהמקום בו עמד בית הכנסת, שנחנך בקיץ 1923 ונהרס במלחמת העולם השנייה.

נראה שהעיירה לא השתנתה הרבה מאז גרו בה הורינו לפני מלחמת העולם השנייה. הבתים נראים רעועים, ואם לשפוט לפי 'בית הקפה' שהיינו בו, זו עיירה שקטה ביותר, ללא פעילות, וללא דור צעיר.

 כתבה: בלה בוכשטיין-דקס